1אז ישיר משה אז כשראה הנס עלה על לבו שישיר כו'. ואין לומר וליישבו לשון הוה כו' שהן דבר ההוה תמיד ונופל בו בין לשון עבר בין לשון עתיד אבל זה שלא היה אלא לשעה אינו יכול לישבו בלשון הוה: הרמב"ן ז"ל טען ואמר ומה יאמר הרב בפסוק יעשו עגל בחורב כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון וכל המזמור כן יהרוג בברד גפנם ישלח בהם ערוב כו': ונראה שהוא חושב שהרב ז"ל סובר שלא יבא עתיד במקום עבר בשום מקום אבל כל העתידים שבמקרא הם עתידים כמשמע' או הווים ולכן במלת אז ישור שלא היה אלא לשעה ולא יתכן לפרש' לשון הווה פירש אותה לשון עתיד שעלה בלבו שישיר ומפני זה טען עליו מהמקראות שבאו עתיד במקום עבר שאינם לא עתידים ולא הווים ואין הדבר כן שאיך יתכן שיכחיש הרב בדבר שכל המקרא מלא ממנו אבל כונת הרב בזה אינו רק לישב המקרא לפי פשוטו כמו שכתב זהו ליישב פשוטו ויישוב פשוטו אינו אלא בשיפורש כפי משמעו אם עתיד ממש אז עלה על לבו שיעשה אותו ואם הוה שגם זה יש לו הוראה מה בלשו' מפני שההווה הוא כמרכז לעבר ולעתיד והם לו כמקיף להיות סביבו ולכן יבא פעם בלשון עבר כמו כי אמר איוב שפירושו היה אומ' ופעם בלשון עתיד כמו ככה יעשה איוב שפירושו היה עושה ורבים כמוהו ובהיות שלא היה יכול לפרש אותו פה לשון הווה פירשו עלה על לבו שישיר אבל כאשר יהיה העתיד ההוא כמו תפתח ארץ ותבלע דתן שהוא בלתי סובל פירוש לפי משמעו לא בלשון עלה על לבו לעשות ולא בלשון הוה בהכרח שיפר' אותו שלא כמשמעו בשיאמר שבא עתיד במקום עבר שאז אין ישובו לפי פשוטו מאחר שאין לעתיד משמעות על העבר כלל:2סוס ורכבו שניהם קשורים זה בזה. במכילתא דאל"כ ורכבו למה לי וכי אפשר שיפול הסוס ולא יפול רוכבו:
